<h1>ארחות חיים הלכ' עבודה זרה סימן י"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ע"ז שנשברה מאיליה שבריה אסורין עד שיבטל לפיכך המוצא שברי ע"ז הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה הגוים. ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירה [צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה. ואם אינו יכול להחזיר] כיון שבטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.
<h2>דף נב:</h2>
ע"ז של גוים שבטלוה הגוים קודם שתבא ליד ישראל מותרת בהנאה. ע"ז של ישראל אינה בטלה לעולם אפילו היה לגוי בה שותפות אין בטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם. וטעונה גניזה (וכן ע"ז של גוי שבאת ליד ישראל ואחר כך בטלה הגוי אין מועיל בטולו כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה). וכן ע"ז של גוי שבאת ליד ישראל ואחר כך בטלה הגוי אין מועיל בטולו כלום אלא אסורה בהנאה לעולם. ואין ישראל מבטל ע"ז אפילו ברשות גוי. גוי קטן או שוטה אינו מבטל ע"ז. וגוי שבטל ע"ז בין שלו בין של אחרים אע"פ שאנסוהו הישראל על כך הרי זה בטלה. ובלבד שיהא הגוי המבטל עובד ע"ז אבל מי שאינו עובד ע"ז אינו מבטל.
המבטל ע"ז בטל משמשיה. [ביטל משמשיה] הן מותרין והיא אסורה בהנאה כמו שהיתה עד שיבטלנה. ותקרובת ע"ז אינה בטלה לעולם.
<h2>דף נג.</h2>
כיצד מבטלה קטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה או שפחסה (פי' שהכישה בקורנס) בפניה או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה. ואם משכנה או שמכרה לגוי או לישראל שאינו צורף או שנפלה עליה מפולת ולא פנה או גנבוה ליסטים ולא תבעה רק בפניה השתין בפניה גררה בטיט זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטלה.
